הכובסת

הכובסת

היא היתה הולנדית, אבל התנהגה כמו גרמנייה לכל דבר. אהבתי אותה. היא עבדה אצלנו שתים עשרה שנים ברציפות, ללא תלונות, עושה את העבודה שלה. נכון שהיא לא הייתה שקטה במיוחד, בניגוד לחברותיה הגרמניות, אך אין מה לעשות, בכל זאת הולנדית.

התרגלתי אליה – לאוכל שהיא אוהבת במיוחד, לקולות הבוקעים מתוכה כשהיא מתאמצת, לריח הנודף מהבגדים שלה. כשאשתי הייתה בסביבה שמרתי ממנה מרחק. לא רציתי לעורר מהומות ולגרום לה לחשוב שיש איזשהו קשר מיוחד בינינו.

היא עשתה כמה קולות של עייפות. ראיתי שהיא עובדת קשה מדי. שלשה מחזורי כביסה ביום, שתים-עשרה שנה. אפילו להולנדית זה קשה. התפללתי בסתר ששום דבר לא יקרה, שהיא תשרוד, שאף אחד לא ייקח ממני את ההולנדית שלי. כל חודש שעבר אמרתי תודה, ולחשתי לה שיהיה בסדר. היא תהיה הכובסת שלנו לנצח.

לפני שבועיים, פתאום, ללא הכנה מנטלית מוקדמת, זה קרה. קול נפץ קטן, והיא נותרה דוממת ועוד באמצע תכנית. אשתי קראה לי לעזרה ראשונה. רצתי מהר. ראיתי שהפקק החשמלי קפץ. שמחתי ומיהרתי להרימו. הדממה התעצמה. זכרתי שבמקרים כאלה נהוג לתת שוק חשמלי. ניתקתי וחיברתי את ההולנדית לחשמל וכלום. אין תגובה.

"אין ברירה" אמרתי לאשתי, "נקרא למיקצוענים".
הם הגיעו שניים. נראים מקצוענים. הסתכלו על ההולנדית שלי בערגה והחלו לפאר אותה – אמרו שהיא איכותית, עשויה מחומר טוב, ממש כמו גרמנייה. "היא אפילו נראית לא רע למצבה" הוסיפו,  ואני התמוגגתי מגאווה ואהבה.
"אז המצב הפיך?" שאלתי, "ניתן לתקן?"
"בוודאי, חבר" אמרו המקצוענים. "יפיפייה כזו לא זורקים לזבל. בסך הכל הלך הכרטיס האלקטרוני של  הדלת החשמלית".
"מעולה" אמרתי. "כמה זה עולה?".
"אלף ושלש מאות שקלים" הם אמרו.
"למה כל כך הרבה?" שאלתי.
"זה ביחד עם גוף החימום שהתקלקל. לא שמתם לב שהמכונה לא מחממת, והכביסה יוצאת קרה?"
"לא שמנו לב. מבחינתי שתישאר קרה. כמה זה רק הכרטיס?" שאלתי.
"חייבים גם את גוף החימום. נעשה לך הנחה. אלף ושלש מאות כולל מע"מ. ושלא תחשוב להחליף את ההולנדית שלך. אין כאלה יפיפיות בשוק. החדשות לא מחזיקות מעמד. אני ממשיך עם הגרמנייה שלי כבר חמש עשרה שנה ". אמר המקצוען הראשי.

התקשרתי לאשתי. "נחליף מכונה" היא אומרת בפסקנות. אני מנסה לערער ולשבח את ההולנדית. "אין כאלה בשוק. היא ממש גרמנייה" אני מתחנן.
"אני לא מוציאה אלף ומשהו שקלים על מכונת כביסה ישנה. הגיע הזמן. היא עשתה את שלה".
שלחתי את המקצוענים לביתם, שאמרו לי שאני עושה טעות חמורה ונתנו לי את כרטיס הביקור שלהם. "יש לך הזדמנות לשכנע את אשתך. אנחנו נשמח להחזיר לך את ההולנדית לחיים".

במוצאי שבת , יומיים לאחר האירוע המצער, יצאנו למסע לרכישת מכונת כביסה. שלשה ילדים חסרי סבלנות, גבר על קביים שמחפש הולנדית, ואישה שמרב הררי כביסה כמעט ואבדה את שפיותה.
סיפרו לנו בחנויות על גרמנייה שעולה כפול, תורכייה שעולה חצי, סיניות שמיצרים בקוריאה, וישראליות, שאף אחד לא ממליץ עליהן. אני נדלקתי על האיטלקייה. גם נראית טוב, וגם כתוב עליה שיש לה חוש שישי. "האיטלקייה הזו במבצע עם חמש שנות אחריות" המליץ עליה המוכר. "אם אתם מזמינים עכשיו אני מסדר לכם הובלה כבר ביום שני. ביום שלישי טכנאי, וביום רביעי תתחילו לכבס". אשתי כמעט והתעלפה ככשמעה שתצטרך לשרוד עוד ארבעה ימים ללא מכונה. השתכנענו שצריך להזמין עכשיו. עשיתי סריקה באינטרנט. אין תלונות על המכונה. אשתי הסכימה לבחירה שלי. זכיתי באיטלקייה עם חוש שישי.

ההובלה הגיעה ביום שני כמתוכנן. קיבלתי פקודה להחזיר למוביל את ההולנדית. אמרו לנו שעלות החזרת המכונה הישנה הינו ארבעים שקלים. המוביל ביקש שבעים. מתוך סנטימנטים להולנדית הסכמתי למחיר המופרז. אולי זה יגרום למוביל להתייחס אליה יפה יותר, כמו האיטלקייה שהביא לי זה עתה.

למחרת הגיע הטכנאי. הוא פתח את האריזה, ומתוכה יצאה לבנה ובוהקת, איטלקייה יפיפייה. הטכנאי בחן אותה מכל הצדדים. "האיטלקייה שלך נדפקה בדרך" הוא אמר. "תראה את הדופן שלה. אי אפשר להתקין אותה".
"מה לעשות?" שאלתי בחוסר אונים.
"תתקשר לחברה. הם יחליפו אותה" ענה הטכנאי.

יום שלם התעסקתי בשיחות טלפון, העברת אסמכתאות. צעקתי, כעסתי. הלחץ בבית גבר. הררי הכביסה כיסו כל מטר מרובע. לאחר כארבעה ימים נוספים הגיע המוביל. הפעם לא קיבל ממני אפילו אגורה שחוקה. לקח איטלקייה דפוקה והביא איטלקייה חדשה.

למחרת הגיע הטכנאי. הלב שלי פעם. "רק שלא תהיה דפוקה" התפללתי. השניות עברו באטיות נוראית  עת פתח הטכנאי את מכונת הכביסה. "הכל בסדר" הוא אמר. נרגעתי.
"יש לכם שני מסלולים". הוא אומר. "מאתיים שקל הרחבת אחריות כפי שאמרו לכם, וחמש מאות שקל מסלול פרמיום. כולל מגן ברקים ומסנן אבנית".
"כמה עולה רק מסנן האבנית?" שאלתי.
"מאתיים חמישים שקלים" הוא אמר. "ואגב, האחריות במסלול הפרימיום היא אחריות אמיתית, הכל כולל הכל, לא כמו במסלול הרגיל".
"אני לוקח את הפרימיום" אמרתי לטכנאי בייאוש. "אני רוצה לתת לאיטלקייה שלי את הטוב ביותר".

אתמול התלוננה אשתי שמכונת הכביסה לא מדייקת בזמנים. היא כותבת שנותרו עשר דקות, ואחרי תשע דקות נותרו עוד שמונה דקות.
"ידוע שהאיטלקיות מזייפות" אמרתי לה. "היית צריכה לשמוע בקולי ולהשקיע בהולנדית. היא אף פעם לא זייפה. זקנה, אבל איזה גוף היה לה…".